המוסר הוא סוג של מודעות אנושית שמטרתו לתת כללים מנחים להתנהגות האדם בכל תחומי החיים החברתיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו האינסטיקטיביים. ובכלל זה בבית עם המשפחה, בהתנהגות עם אנשים, בעבודה, בפוליטיקה, במדע ובמקומות ציבוריים. הדת קבעה יסודות לארגון חיי האדם, קשריו עם האנשים ויחסיו כלפי עצמו. סך כל יחסים אלו מהווים את המוסר והערכים, על פי החוק הכללי שממנו שאב האדם השראה במהלך ההיסטוריה של המורשת האנושית והחברתית. מבין החוקים הכלליים שמניעים את האדם קיים גורם המוסר. משחר ההיסטוריה חותרת כל אומה שיהיו לה ערכים ועקרונות שבהם היא מתפארת ופועלת להמשיכם ולשנותם בהתאם להתחדשויות. הם משוננים, נלמדים ונרכשים ומן הראוי לא לחרוג מהם או להפר אותם מבחינת הנוהג והחוק.

המוסר הוא לימוד. הוא מציב את ההתנהגות האנושית לאור כללי המוסר. כללים אלו מניחים אמות מידה להתנהגות, שהאדם קובע לעצמו או שהוא רואה בהם התחייבויות, שבמסגרתן הוא מבצע את פעולותיו או שזהו ניסיון להסיר את המימד המוראלי של מדע המוסר והפיכתו לגורם מווסת. כלומר, המוסר הוא ניסיון ליישום מדעי, הלכה למעשה, של משמעויות שמדע המוסר עוסק בהם באופן מופשט ותאורטי. המילה "מוסר" ETHIC שאובה מהשורש היווני ETHOS, שפרושה בריאה. המוסר ETHIC הוא מערכת מוסכמות או אידאלים אשר חלים על האדם או על קבוצה של אנשים בחברה. בלועזית, הביטוי ETHIC שונה מהביטוי Déntologie, כאשר האחרון נגזר מהשורש היווני DEONTOS שפירושו מה שראוי לעשות. LOGOS משמעו מדע. שני הביטויים יחד פירושם המדע אשר מלמד מהם המחויבויות. כמו כן מוכר "La Déontologie" שהיא מילה נרדפת למוסר מקצועי [אתיקה מקצועית] במקצוע מסוים.

המילה "אתיקה" פרושה: "מסמך המגדיר את הסטנדרטים המוסריים ואת ההתנהגות המקצועית הנדרשת, שאנשי ארגון מקצועי נוהגים לפיהם. היא מוכרת כגילוי דעת המכיל אמות מידה אידאליות, שאותן מאמצת קבוצה מקצועית או מוסד לשם הכוונת חבריה לשאת באחריות מקצועית". לכל מקצוע יש אתיקה והתנהגות כללית שאותם מגדירים חוקים ותקנות המיוחדים לו. הכוונה בהתנהגות ובאתיקה מקצועית היא למערכת של כללים ותקנות מוסכמות בקרב בעלי אותו מקצוע, כאשר הציות להם הינו בגדר שמירה על המקצוע ועל כבודו.

קיים הבדל בין אחריות חוקית לאחריות מוסרית בשל השוני בהשלכותיהם. אחריות חוקית נקבעת באמצעות חקיקת חוקים העומדים בפני אדם או חוק, אולם אחריות מוסרית היא רחבה ומקיפה יותר מתחום החוק, מכיוון שהיא קשורה ליחס האדם לבוראו, לעצמו ולאחרים. זוהי אחריות אישית כלפי אלוהים והמצפון. תחום החוק מצטמצם להתנהגות האדם כלפי אחרים, על פי החוק הנהוג בחברה וליישומו דואגת סמכות חיצונית המורכבת משופטים, אנשי ביטחון, פרקליטות ובתי כלא. אחריות מוסרית, לעומתה, היא קבועה ובלתי משתנה ומפעיל אותה כוח פנימי הקשור למצפון האדם, שהוא סמכות ראשונה במעלה. כאן ניתן לומר כי המוסר, בכוחו הפנימי, אינו חלופה לחוק, אולם שתיהן, האחריות המוסרית והאחריות החוקית משלימות זו את זו ולא ניתן להפריד ביניהן בכל מקצוע כלשהו.

האמנה המוסרית של כל מקצוע כוללת כללים מנחים לעיסוק במקצוע כלשהו כדי להעלות את קרנה של האידאליות שלו ולבסס את ייעודו. על אף החשיבות שבהגדרת היישומים וסדרי העדיפויות במקצוע מסוים, אל לנו לכפות אותה (את האמנה המוסרית), כי אם לדאוג לרתימת חברי אותו מקצוע, מתוך תחושת אחריות כלפיה. זו הדרך היחידה לעשות זאת. יש לשמור על ערכי האמון, הכיבוד, המקצועיות והכבוד. מאפייני האמנה המוסרית של מקצוע הם:

* תמציתיות
* קלות ובהירות
* צריכה להיות הגיונית וניתנת ליישום
* מקיפה
* חיובית
* להבהיר את כל המחויבויות של המקצוע כלפי העמיתים לאותו מקצוע, המוסדות השייכים לו, הנהנים ממנו, המדינה והחברה.

האמאם עלי בן אבי טאלב, הח'ליפה הרביעי, נחשב לראשון שדיבר על מוסר כמדע העומד בזכות עצמו. הוא כתב ספרים וחיבורים רבים בעניין זה העוסקים בנושא המוסר באופן חדשני.

משרד עורכי דין | תאונות עבודה | נזקי גוף | עורך דין | עורכת דין | גט | בית משפט | דיני עבודה | הוצאה לפועל | נכות | תביעה | תביעות | גירושים